Moments of Truth

A child smiling mysteriously. A bride on her wedding night. Tibetan monks playing with a ball… At first glance, it seems that Pierre Poulain’s exhibition presents before our eyes a set of random pictures, the only thing common between them, is a high aesthetic quality and a focus on the human being in its different aspects. But a deeper observation of the exhibition presents before us a secret layer, which exposes itself more with every look. This layer, although at first, invisible to our eyes, brings meaning to the order in which the exhibition is arranged, and touches the philosophical outlook of the photographer.
Pierre Poulain began his path as a photographer in France during the 80’s, but left the field after a couple of years. In recent years, Pierre resumed photographing, as his deepening philosophy studies brought a new depth and sensitivity to his pictures. This is because philosophy is a process that changes the essence of the man practicing it, making him more alert and present. One of the definitions of the Philosopher is “a searcher for the truth”, and in this exhibition Pierre sought to build a bridge for us, a bridge that will allow us to touch that same abstract conception called “Truth”, that he himself has devoted his life to the search for.
We all wear masks; we are all born into a certain cultural and social view of things. This view limits our horizons and stands as a veil on our eyes, blocking the light of reality, the objective, universal world.
But, on some special moments, a certain human experience can suddenly open our perception to something new, different, interior and deep which is beyond the limitations of time and space, which is found beyond social customs. In these moments, the real person is exposed, as he is… without masks and veils. These moments come and go, like the foam of the waves. But this is exactly the amazing ability of the art of photography – capturing a moment, and perpetuating it, meaning, making it perpetual.
At these times, when everyone has his own truth, Pierre Poulain comes to remind us, using the art of photography, that a common truth also exists. Our common fate as humans and our universal pursuit of happiness. This is a fact which evades us in our everyday life. But through art, the memory returns, and again we understand that although we are one of many, the many are also one.

Moments de Vérité

Un enfant riant mystérieusement. Une fiancée lors de sa nuit de noce. Un moine tibétain jouant avec une balle… Au premier regard, il semble que l'exposition que nous présente Pierre Poulain soit un assemblage de photos choisies au hasard, le seul dénominateur commun étant une grande qualité esthétique et le fait de présenter l'être humain sous une multitude d'aspects différents. Mais une observation plus poussée permet de percevoir une trame cachée, laquelle se révèle avec de plus en plus d'évidence à chaque regard. Cette trame, bien qu'au début invisible à nos yeux, donne un sens à l'ordre choisi pour présenter les photos, et touche à la vision philosophique du photographe.
Pierre Poulain a commencé son cheminement comme photographe en France dans les années 80, mais il s'en éloigna plus tard. Il y a quelques années, Pierre revint à la photographie, permettant à ses études approfondies en philosophie d'apporter une nouvelle profondeur et sensibilité à ses photos. Cela parce que la philosophie est un processus qui transforme celui qui la pratique, le rendant plus alerte et présent. Par définition le philosophe est un “chercheur de Vérité”, et par cette exposition Pierre a voulu construire un pont pour nous, un pont qui nous permette d'approcher et de toucher ce concept abstrait que l'on nomme “Vérité”, et à la recherche duquel il a dédié sa vie.
Nous portons tous des masques; nous sommes tous nés dans un environnement culturel et social spécifique qui nous influence. Notre subjectivité limite notre horizon et fonctionne comme un voile devant nos yeux, filtrant la lumière de la réalité, de l'objectivité, du monde universel.
Parfois, lors de moments privilégiés, une expérience particulière peut soudainement élargir notre perception à quelque chose de nouveau, de différent, d'intérieur et de profond qui est au delà des limitations de temps et d'espace, et hors du cadre des règles sociales. A ce moment, l'homme réel est dévoilé tel qu'il est … sans masques ni voiles. Ces moments vont et viennent, comme l'écume des vagues, mais cela est justement la merveilleuse capacité de l'Art photographique de capturer un moment et de le perpétuer, et par là même de le rendre éternel.
De nos jours, lorsque chacun possède sa propre vérité, Pierre Poulain vient nous rappeler, par l'art de la photographie, qu'une Vérité commune existe aussi. Notre destinée commune en tant qu'êtres humains et notre poursuite universelle du bonheur. C'est un fait qui nous échappe lors de la vie quotidienne. Mais au travers de l'Art, la mémoire revient, et nous comprenons de nouveau que bien que nous soyons un parmi une multitude, la multitude est aussi une.

רגעים של אמת

ילד מחייך במסתוריות. כלה בליל קידושיה. נזירים טיבטים מתמסרים בכדור... במבט ראשון, נדמה, שהתערוכה של פייר פאולין, מציגה לפנינו סט של תמונות מקריות, שכל אשר משותף להן הוא רמה אסתטית גבוהה והתמקדות בבן האדם על פניו השונים. אך מבט מעמיק יותר מציג בפנינו רובד נסתר, אשר בכל התבוננות נחשף בפנינו בהדרגה. רובד זה, אף כי אינו נגלה לעין בהתחלה, מעניק משמעות לסדר שבה התערוכה מאורגנת ונגיעה בתפיסתו הפילוסופית של הצלם.

פייר פאולין החל את דרכו כצלם בצרפת של שנות ה-80, אך לאחר מספר שנים זנח את התחום. בשנים האחרונות חזר פייר לצילום, כאשר העמקתו בלימודי הפילוסופיה הביאה לצילומיו עומק רב יותר ורגישות ליופי, זאת כיוון שהפילוסופיה היא תהליך אשר משנה את מהותו של האדם והופכת אותו לערני ונוכח יותר. אחת ההגדרות של הפילוסוף היא "המחפש אחר האמת" ובתערוכה זו פייר ביקש להביא בפנינו גשר, שיאפשר לנו לגעת גם כן באותו מושג מופשט הנקרא "אמת", אשר הוא עצמו הקדיש את חייו לחיפוש אחריו.

כולנו חיים עם המסכות שלנו, כולנו נולדנו לתפיסה תרבותית וחברתית מסוימת, המגבילה את האופקים שלנו ונמצאת כצעיף על עינינו, מסתירה את המציאות כפי שהיא, את העולם האובייקטיבי, האוניברסלי.

אולם, לרגעים מעטים, חוויה אנושית מסוימת יכולה לפתע להנכיח משהו אחר, פנימי ועמוק יותר, אשר נמצא מעבר למגבלות הזמן והחלל, הנמצא מעבר לתפיסות וההרגלים החברתיים. ברגעים אלו נחשף האדם האמיתי, האדם כפי שהוא... ללא מסכות וללא צעיפים. רגעים אלו באים ונעלמים בדומה לקצף של הגלים. אך זוהי בדיוק יכולתה המופלאה של אמנות הצילום - ללכוד רגע ולהנציח אותו. כלומר, לחבר אותו אל הנצחי.

היום, בתקופה שכל אחד חי את האמת שלו, פייר פאולין בא להזכיר לנו, באמצעות אומנות הצילום, שישנה גם אמת המשותפת לכולנו. שותפות הגורל שלנו כבני אדם, החיפוש האוניברסאלי אחר האושר. זוהי עובדה שחומקת מאיתנו ביום-יום. אך בעזרת האמנות, עולה הזיכרון ושב, ושוב אנו מבינים שלמרות שאנו אחד מבני רבים, הרבים הם גם אחד.

Instantes de Verdad

Un niño riendo misteriosamente. Una novia en su noche de bodas. Un monje tibetano jugando con una pelota… A primera vista, parece que la exposición que nos presenta Pierre Poulain es un conjunto de fotos elegidas por casualidad, su único denominador común siendo una gran calidad estética y el hecho de presentar al ser humano bajo múltiples aspectos diferentes. Pero una observación más penetrante permite percibir una trama escondida, que se descubre progresivamente con cada mirada. Esta trama, aunque al comienzo invisible ante nuestros ojos, da un sentido al orden elegido para presentar las fotos y corresponde a la visión filosófica del fotógrafo.
Pierre Poulain comenzó su progresión como fotógrafo en Francia en los años 80, pero más tarde se alejo de él. Hace algunos años, Pierre volvió a la fotografía aportando una nueva profundidad y sensibilidad a sus fotos, gracias a sus estudios y vivencias filosóficas. Porque la filosofía es un proceso que transforma al practicante, que se vuelve más alerta respecto del momento presente. Por definición, el filósofo es un “buscador de Verdad” y con esta exposición Pierre quiso construirnos un puente que nos permita acercarnos y palpar este concepto abstracto llamado “Verdad” a cuya búsqueda ha consagrado su vida.
Todos somos portadores de máscaras; todos hemos nacido en un entorno cultural y social especifico que nos influencia. Nuestra subjetividad limita nuestro horizonte y funciona como un velo frente a nuestros ojos, filtrando la luz de la realidad, de la objetividad y del mundo universal.
A veces, en momentos especiales, una experiencia particular puede de pronto ampliar nuestra percepción hacia algo nuevo, diferente, recóndito y profundo que está más allá de las limitaciones del tiempo y del espacio y fuera del marco de las reglas sociales. En ese instante, el hombre real se revela tal y como es… sin máscara ni velo. Esos momentos van y vienen, como la espuma de las olas, pero tal es justamente la maravillosa capacidad del Arte fotográfico, la de capturar un soplo y perpetuarlo y por ello mismo, volverlo eterno.
En los tiempos actuales en los que cada cual posee su propia verdad, Pierre Poulain nos recuerda, por el arte de la fotografía, que una Verdad común existe también. Nuestro destino común de seres humanos y nuestra búsqueda universal de la felicidad son hechos que olvidamos en nuestra vida cotidiana. Pero a través del Arte, la memoria se despierta y comprendemos nuevamente que aunque seamos uno entre una multitud, la multitud es también una.