זה מה שעלינו להתמודד איתו על מנת לרכוש כרטיס בתחנת רכבת ביפן. לי זה נראה די… מורכב. לא רק בגלל שאינני קורא יפנית, אלא בגלל התצוגה כולה – הדיאגרמות, הצבעים, המכונות והאפשרויות הרבות והשונות. אני מקווה שזה רק עניין תרבותי, ומאמין שעבור אדם יפני, אופן הבחירה ביעד וקניית הכרטיס הוא דבר מובן מאליו ופשוט.

זה גורם לי לחשוב על חשיבותם של הפילטרים התרבותיים שלנו, על הדרכים בהן אנו תופסים את עצמנו, אנשים אחרים ואת העולם סביבנו. בידיעה שלכולנו יש פילטרים משלנו, איך נוכל ליצור תקשורת בהירה וזורמת כאשר אנו פוגשים תרבות אחרת, פרדיגמה אחרת, או אנשים שייתכן ויסננו ויפרשו את דברינו ומעשינו על פי התפיסות שלהם? איך נוכל לא להניח מראש הנחות, לא לפרש את הרגשות, המחשבות והכוונות של אדם זר על פי התרבות שלנו?

התשובה היחידה שיש לי היא שעלינו קודם כל להיות מודעים לאתגר זה, ואז נוכל להתייחס אליו בסבלנות, סובלנות ואמפתיה. קַל? לא. אפשרי? …כן, כמובן!