האם עלינו לראות בתצלום זה נוף "אורבני" או "טבעי"? האגם, כאן זהו אגם להמן בלוזאן, שוויץ, השמים והעננים הם יסודות טבעיים. קיר הבטון בו יושב אדם זה, כמו גם שני המבנים המטאליים האנכיים מכל צד של התמונה הם בעלי תמצית עירונית.

במרכז ובאמצע – יש גבר ואופניו. הם יכולים בקלות להשתלב בכל אחד מהנופים – הטבעי וגם העירוני.

הטבע והעירוני לעתים קרובות מדי מנוגדים. אנשים שגרים בעיר "בורחים" לטבע בסוף השבוע. אלה שגרים בכפרים קטנים, בשדות, מגיעים מדי פעם לקניון העיר כדעל מנת להזין את צרכיהם המסחריים.

התמונה הזו מזכירה לי שלא תמיד היה זה כך: פעם, עולם הטבע והעולם האנושי לא היו מנוגדים זה לזה אלא משלימים. פילוסופיות עתיקות מזכירות לנו שלוש רמות מציאות ברורות, הידועות בעיקר בשמותיהם היוונים- אגרוס, אגורה ואקרופוליס.

האגרוס הוא החלק התחתון. ממלכתו של הטבע: אלו הם השדות המקיפים את העיר, נחלת החקלאות.

האגורה היא חלק הביניים. כאן, בני האדם חיים ומתים. זו העיר, המקום בו אנשים לומדים, אוהבים, יוצרים ומייצרים. האגורה היא המקום הציבורי בו נדונים נושאי קהילה והמקום בו נמצאת מהותה של הפוליטיקה.

אקרופוליס היא החלק הגבוה ביותר, העיר העליונה, המקום המוקדש למקדשים, לפילוסופיה ורוחניות. היא הייתה זו הנותנת משמעות וכיוון, ואם אוסיף, גם זהות ואידיאל אשר לאורם יכלו לחיות אנשי האגורה.

במילים אחרות, אגרוס הוא הרמה הפיזית, "סומא" היוונית. אגורה מתכתב עם ה"פסיכה", הרגשות והאינטלקט, ואקרופוליס עם ה"נאוס", התודעה הרוחנית – לאו דווקא דתית – אלא זו הקיימת מעבר לתודעה הרציונלית.

השלושה מהווים יחד אחדות חיה. עולם בו אין הפרדה בין תרבות לטבע, מכיוון ששניהם משרתים מטרה גדולה יותר: החיים.

היום האקרופוליס נעלמה. רוחניות מבולבלת לעתים קרובות מדי עם דת והטבע מנוגד לתרבות. איבדנו את היסוד המאחד, כפי שאנו יכולים בקלות להבחין בפוליטיקה, שאינה כיום יותר מאשר כאוס של הדעות השונות, שרובן נוצרות על ידי אינטרסים שטחיים, סובייקטיביים ואישיים.

מעט מדי אנשים מוכנים באמת לשרת את האינטרס המשותף.

אגב, המונח "אידיוט", המגיע מיוונית (idiōtēs), מתייחס לאזרח הפרטי באתונה, האזרח שעסק רק בענייניו שלו ולא הגיע לאגורה על מנת להשתתף בענייני העיר, הקהילה, הכלל. האידיוט הוא אפוא זה המבודד את עצמו, המתרחק מחזון גלובלי ומתרבות כללית. במובן מסוים, האידיוט נמצא במקור של אזרחים רבים מדי כיום.

ייתכן וזה מה שנגע בי בתמונה הזו. אני מדמיין את האיש הזה שעל החומה, באמצע העיר, אני מדמיין שמצא דרך לחזור למגע עם הטבע. דרך לאחד מחדש את מה שפולג; דרך להילחם בנפרדות;

דרך לקרוא תיגר על ה״אדיוטיות״.