לחץ על התמונה כדי להגדיל אותה
חור בים?
תצלום זה כמובן איננו צילום של “חור בים“. זהו הגג של “מוזיאון התרבות האירופית והים–תיכונית” במרסיי, צרפת. אבל בעיניי הוא נראה כמו ים מבוקע. ברקע ישנו החוף, שבו ניצבת כנסיית “לה מז‘ור” בכניסה לרובע העתיק של העיר.
זו סיטואציה פרדוקסלית. נדמה שהקשר בין החדש לישן “עושה” את התצלום. אני רק תוהה, מנסה לדמיין את גג המוזיאון בלי הכנסייה, או את הכנסייה ללא הגג… ומשהו חסר. אין מתח, אין ניגוד, אין פרדוקס.
הפרדוקס במהותו מציג מצב שלא ניתן לקבל במלואו על ידי התבונה הרציונלית. הוא יוצר מתח, ולכן – מכיוון שאנו מרגישים מעט לא נוח – הוא הופך להיות מנוע, דחף המושך אותנו קדימה בתקווה לפתור את הפרדוקס, ובכך להחזיר לעצמנו את “שלוות הנפש” האבודה.
אני מאמין שהאמנות קשורה לשאלות, יותר מאשר לתשובות. נוכחותה של אמנות שמותירה חותם; זעזוע אשר מערער את הוודאויות שלנו, בין אם על–ידי דימוי או צליל, שיר או פסל, ריקוד או תיאטרון. אמנות מעוררת חקירה, בדיוק כמו פילוסופיה. על ידי כך היא מזכירה לנו את הצורך לקבל את החיפוש אחר יופי, אחר הרמוניה, ולהרחיב את הכרתנו לרמה חדשה שבה אי הבהירות של החידה המטרידה נעלמת.
לפיכך, צילום טוב הוא צילום פרדוקסלי. עליך להיות מסוגל לזהות את הנוף ללא מאמץ, אבל צריך להיות “משהו” לא בדיוק מתאים למקום על פי ציפיותיך.
