לחץ על התמונה למטה כדי להציג אותה לחלוטין

וזיקת הלב

מרכז העיר העתיקה של פראג, צ'כיה, ילד וזקן המנגן בסקסופון. האם הילד שקוע כה עמוק בעולמו עד שאינו שומע את הסקסופון? או שמא הוא מקשיב לסקסופון בעוצמה כה רבה עד שאינו מניח לרעש שמסביב להסיח את דעתו?

לעולם לא נדע אם הילד מאזין לסקסופון או למוזיקה של לבו, אבל הסיטואציה מזכירה לי מושג מהבודהיזם הטיבטי שנקרא "קול הדממה".

זוהי קריאת האמת, היופי, הטוב והצדק שאנו יכולים לפעמים להרגיש בלב שלנו, למרות כל הרעש סביבנו. "קול" זה מתחיל כשתיקה, כי הצעד הראשון הוא להיות מודע לחוסר במוזיקה אמיתית בעולמנו: במילים אחרות, היעדר משמעות.

ברגע שאנו שומעים את הריקות הזאת, את קול הדממה הזה, אנו יכולים להתחיל למלא את הדממה בצלילים וליצור סימפוניה מהמעשים שלנו בחיים.

אני רוצה להאמין שהזקן עם הסקסופון לא הפריע לילד, אלא ניגן יחד עם התזמורת הבלתי נראית בלבו של הילד.