לחץ על התמונה כדי להגדיל אותה
הדרך
במבט ראשון נראה שהאישה והאיש צועדים בכיוונים מנוגדים. אבל כאשר אנו מתבוננים מקרוב, אנו מבינים כי הם צועדים באותו נתיב ייחודי.
ישנה רק דרך אחת לטפס על ההר הזה, בעיר צפת. כל האנשים צריכים ללכת באותה דרך, כי אין שום אפשרות אחרת.
אני מאמין שזה נכון גם ביחס לאנושות: כולנו בטוחים שיש לנו “דרך משלנו“, דרך מסוימת, ושאיננו צריכים לשים לב לדרכם של אנשים אחרים. אבל אנו טועים: כשם שכולנו חלק מאותה אנושות, ברור שאנו חולקים גורל משותף.
ברמה הפיזית אנו חולקים את אותו כוכב לכת. עם זאת, כמה פוליטיקאים אגוצנטריים, בעלי חזון לטווח קצר בלבד, נותנים עדיפות לאינטרסים האישיים – בדרך כלל הכלכליים – שלהם, על חשבון האנושות. אינני מאמין שהם מזניחים את אתגר האקלים ולא פועלים לקראת מניעת משבר עולמי שבו אין מנצח, בגלל טיפשות. אבל אולי אני תמים מדי…
ברמה המוסרית והאתית כולנו חולקים את אותה מהות. כולנו שייכים לאותה האנושות. מובן שישנם הבדלים של דעות, רעיונות ורגשות, אבל כולנו למעשה טיפות שנוצרו באותו הענן ונפלו אל כדור הארץ באמצעות אותו הגשם.
כל טיפה נפלה במקום אחר, אחת על ההר והשנייה בעמק, כל אחת נראית כאילו יש לה נתיב משלה, אבל בסופו של דבר המטרה היא זהה: כל הטיפות יתפוגגו באותו האוקיינוס.
כיצד אומר זאת באופן מעשי? אנו נראים כאילו אנו שייכים לגזעים ולאומות שונות; אנו עשויים להיות לבנים, אפריקאים, אסייתיים או מרקע מעורב; אנו עשויים להיות יהודים או ערבים; אנו יכולים להזדהות עם ג‘נדר זה או אחר; אבל אף לא אחת מאותן זהויות יכולה להיות עליונה על הזהות העיקרית והמהותית – אנחנו בני אדם, אנחנו שייכים לאותה אנושות, ואנחנו חולקים את אותו גורל.
