בהייד פארק בלונדון נמצאת פינת הנואם המפורסמת, בה כל אחד יכול לעמוד בכל עת על כיסא…ולדבר בחופשיות. ובכן..לפחות בתיאוריה. בפועל, אנו רואים לעיתים מציאות אחרת, מכיוון שכאשר רעיונותיו של הנואם רחוקים מדי מדעת הציבור, יש מי שיתנגדו לו ולא יתנו לו לדבר.

כאשר מישהו מדבר, האחרים צריכים להקשיב. לאחר ששמעו את טיעוניו של הדובר, על המאזינים לשוחח ולנהל דיאלוג בונה. אבל כיום אנשים לא מקשיבים – הם צועקים. ולצערנו, התנהגות זו אינה ייחודית לפינת הנואם, היא הפכה לסוג של כלל עולמי, נורמה.

מספיק שנביט על רוב אותם "מנהיגי" העולם כביכול. אנשים מתנהגים כמוהם, נושאים מבטם אליהם על מנת שישמשו להם דוגמא.

אנשים צועקים קודם ואז מקשיבים…. אבל אז, לא נותר למה להקשיב. כאשר צועקים..לא מתאפשר דיאלוג.