אין זה משנה כיצד אנו קוראים למערכת הפוליטית שבה אנו חיים. אין זה משנה איך אנו מבינים אותה. ניקח כדוגמא את הדמוקרטיה -האם עלינו להבין את הדמוקרטיה ככוחו המוחלט של הרוב, או ככוח המשותף לכולם, בהתאם לכוחם היחסי? בכל מקרה, יש רק דבר אחד שחשוב באמת: הדבר אשר לו אנו זקוקים כבני אדם על מנת לחיות בהרמוניה, מאוחדים ולא נפרדים, פועלים למען טובת הכלל – אשר נמצאת מעבר לאינטרסים אישיים.

לכל אחד מאיתנו יש תפקיד ספציפי אותו הוא ממלא, אך אנחנו לא לבד. כולנו חלק מהתזמורת הגדולה הזו שנקראת "האנושות". אנו זקוקים למנצח שיאחד אותנו, שיצור הרמוניה בין הצלילים, שיאפשר לכל אחד מאיתנו לגלות וללכת אחר המקצב שלו ולאפשר לכל אותם מקצבים להפוך ל"מקצב התזמורת", כך שנוכל יחד להציע את היופי שבסִימפוֹנִיָה.

ללא מנצח שיסדיר את הקצב, התוצאה תהיה רק כאוס ובלבול אשר יובילו לצליל צורם. האם אין זה מה שקורה כרגע? פחות או יותר בכל מקום בעולם?

אנחנו זקוקים למנצח. מנצח אמיתי, מנצח חכם. זה לא משנה לי מה המגדר שלו או שלה, צבע עורו, דעתו הפוליטית, הונו, גילו, שפתו או צבע הדרכון שלו. אני רק רוצה שהוא יהיה מנצח תזמורת נפלא.
מעל לכל – אני רוצה שהוא יהיה פילוסוף.